תחנת חום גיאותרמית שכמעט נסגרה מייצרת היום חשמל בהספק מלא — הודות לקידוח חדש שנבחר בעזרת בינה מלאכותית

תחנת הכוח הגיאותרמית Lightning Dock שבמחוז הידלגו שבניו מקסיקו נחשבת לתחנה הגיאותרמית התעשייתית היחידה במדינה, ובמשך שנים סיפקה חשמל נקי וקבוע לחברת החשמל המקומית PNM. אבל הבארות הישנות שהזינו אותה הידלדלו — המים שעלו מהמאגר התת-קרקעי הלכו והתקררו, וההספק צנח עד כדי כך שהפעלת התחנה הפכה מוטלת בספק כלכלית. במאי 2024 רכשה אותה חברת ההזנק Zanskar Geothermal & Minerals, כשההערכות הרווחות היו שמדובר בנכס גוסס.

הייחוד של Zanskar אינו בקידוח עצמו אלא במה שקודם לו: החברה בנתה מודלים ממוחשבים המשלבים נתוני גאולוגיה, לחץ וטמפרטורה כדי לאתר בדיוק היכן תחת פני השטח מסתתרים כיסי מים חמים שלא נוצלו. בעזרת השיטה הזו זיהו מהנדסי החברה נקודת קידוח חדשה באתר הישן של Lightning Dock, שלא הייתה מובנת מאליה לפי הגישות המסורתיות של תעשיית הגיאותרמיה.

הבאר החדשה נקדחה לעומק של כ-2,400 מטר (כ-8,000 רגל) והחלה לפעול במאי 2025. שנה לאחר מכן היא עדיין מזרימה יותר מ-4,000 גלון (כ-15 אלף ליטר) בדקה, במים שטמפרטורתם כ-170 מעלות צלזיוס — כ-45 מעלות חמים יותר מהבארות הישנות שהיא באה להחליף. החום הגבוה יותר משמעותי כלכלית: ככל שהמים החוזרים חמים יותר, כך התחנה יכולה להפיק יותר חשמל מכל ליטר שעולה מהאדמה.

התוצאה בשטח מרשימה: הייצור בתחנה יותר מהוכפל, וכיום Lightning Dock מפיקה בממוצע כ-10.8 מגה-ואט נטו מהבאר החדשה בלבד, תוך שהחברה הצליחה להחזיר את התחנה כולה לפעול בהספקה המלא — 15 מגה-ואט — המבוסס למעשה על באר יחידה. מדובר בקפיצה שמוציאה את המתקן ממצב של גסיסה איטית אל מצב של תחנה רווחית ויציבה.

הסיפור של Lightning Dock משתלב במגמה רחבה יותר בענף האנרגיה: שימוש בכלי מידול ובינה מלאכותית כדי "להחיות" נכסי תשתית ישנים במקום לנטוש אותם. גיאותרמיה נחשבת באופן מסורתי לטכנולוגיה יקרה וגיאוגרפית מוגבלת, אבל שיפור ביכולת החיזוי של מיקומי קידוח מוזיל את הסיכון הכלכלי שבפרויקטים כאלה — ופותח פתח להחייאת עוד תחנות ישנות שנזנחו ברחבי ארצות הברית ומעבר לה.